על מטאטא

בדרך כלל הוא נחבא אל הכלים. עומד בפינה זקוף וצנוע.  בפעמים הראשונות שיצאתי למסעות גילוי וצילום עם שחר כמעט ולא ראיתי אותו. רק לאט לאט הבנתי ששם בארץ החצרות האחוריות הוא יכול לההפך לכלי התחבורה שלי.
מטאטא.

DSCN0343 Lמכמירי לב במיוחד מטאטאים שיצאו מכלל שימוש, מתכסים באבק הזמן. ויש גם כאלו שעוד מלאי תקווה במאבק הגדול נגד הלכלוך. עומדים קצת מחוץ לבית, בשטח ההפקר בין הביתי והנקי לחוּץ הפרוע, מגדירים את הגבול.

DSCN8032 L מחפשת עוד מידע וקוראת שמטאטא מונח לעתים בפתח מקום בו מתבצע מפגש מכשפות, ככלי לטיהור האזור. המעבר בפתח הזה באורו המתעתע של השחר, אל מחוץ לגבול הקינון הביתי, מפתה ומקסים אותי.

DSCN9509 Lוהנה, דרך קסם, משהתחלתי לעסוק במטאטאים נגלתה לי מכשפה. מכוערת. היופי והנשיות זה באמת נושא ראוי לעוד מבט, אני ממשיכה למלמל לעצמי. אבל כאן במולדת שלי, בארץ הפלאות והעזובות אני פטורה מכל אלו. העיקר בגד עם כיסים: למלצמה, לנייד, למפתחות … פירורים שיסמנו את הדרך הביתה.

DSCN7998 Lנזכרתי באחד הצעירים שבילה לפעמים בוקר שבת אצלנו בבית, קפה וחברה במטבח, וגילה לי שמצא את בת דמותי בסרט המטריקס. הופתעתי. אהבתי.

לתת עוגיה שהרגע יצאה מהתנור, ולומר: לפני הביס האחרון כבר תרגיש טוב. זו הקריירה השניה שאני חולמת עליה.
לגור במערה עם חתול וקדרה. לאפות עוגיות ולהקשיב לקולות הטחב. להיות בשולי הדברים. לראות אותם בבהירות רבה. אישה עם השפעה. מכשפה עם מחשוף. לומר את הדברים עצמם, לחבק, לקסום ולרקוח איזה נוחם, לכשף סדרי עולם.

DSCN6476 Lעדיין מחפשת את השם המדוייק לאישה הזאת שאני רוצה להיות. הרבה כוח יש בשם.
פיה? לא, לא ממש, זה קליל וצעיר וקשור איכשהו לחצאית טוּטוּ, וקוסמת? זה נשמע קצת כמו מקצוע.
תנינה של נורית זרחי היא מכשפה-קוסמת. אולי זה. היא זאת שאומרת לחתול שלה קורקבן: " למה אתה מפחד להתקרב לממשות? זה לא יכול להֵחסך לך, יקירי, מי שחי מוכרח לטבול בזה במוקדם או במאוחר".

DSCN8317 Lממשות השחר סביבי מכשפת אותי. החפצים עדיין חולמים, מחכים לתפקיד. צריחת העורבים ושקט סמיך, רגע לפני שהיום נפתח, נרקם בי לחש "להפסיק לנקות ולהתחיל לעוף".

DSCN7899 Lבדרך לארץ עוץ קראו לזה מכשפה טוב . רק מכשפות רעות הן מכוערות, אני לומדת.

היפה והטוב מזוהים לחלוטין זה עם זו. מתייקת את המחשבה הזאת לאיזה זעם עתידי. כי השחר הוא זמן טוב לעוף הרחק, נאחזת בשולי הלילה. עדיין מחפשת את המטאטא שלי, שישא אותי מכאן. מטאטא במקום נסיך, אני חושבת, מסימני הגיל.

DSCN0923 Lדורות'י נוקשת שלוש פעמים בנעליה האדומות, ותנינה יודעת: "הביתה – אחד הדברים הקשים והטובים ביותר שאפשר לעשות בעולם. הוראות: פותחים את הדלת לאט לאט ובזהירות. החוֹזר הולך לקראת החזוּר והם מתחבקים ומתנשקים, ונזכרים בכל הדברים הטובים שעשו יחד ואומרים שלוש פעמים זה לזה שלום."

שלום
שלום
שלום
בוקר טוב. שבת שלום.

DSCN1620 L

תחרת עלים יבשים

לפעמים מתאהבים.

בדרך הביתה אחר הצהרים, כמעט הגעתי לרגע הזה של קפה ולחלוץ נעלים ו…עצרתי לרגע. הפיתוי של השביל אחורנית. פתאום ראיתי אותה, אהבה ממבט ראשון. צילמתי אותה, את החצר האחורית שגבה לחצר האחורית שעמדתי בה – חצר אחורית של חצר אחורית.

DSCN1832 Lמצאתי לי חצר פלאות – מופזת באור הורוד של אחר הצהרים, נגלית מבעד לוילון מלמלה של עלים וענפים, כמו העמוד הראשון של ספר הרפתקאות מופלא שקראתי בילדותי, דלת סתרים שנפתחת לי לראות את היופי הזה , החבוי. אור אחר הצהרים מזכיר לי את "שעה אחרונה" של לאה גולדברג :

היא תבוא במַגע  השקיעות הגדולות,
בברכת בדידותנו בָאוֹר.
עַד עמקוּ הימים כעיני איָלות
עם שלכת סתוִים על היאור"

DSCN1833 L"עַד נצא אל הגן, והשחר הקדים,
ולִבנו כָרע וישתוק
מול שלַות הפֵרות הבשלים, הכבדים,
היודעים את מותם כי מתוק."

חזרתי לחצר עם שחר, לראות אותה באור הכחול שאני כל כך אוהבת, דוממת.  היא מפנה לי לחי צוננת, החיוורון התכלתל שולח אותי ממנה והלאה. אני נסוגה… נומי לך עוד חצר פלאות.

DSCN2017 Lכמו געגוע לאהוב משכבר מבעד לחריצי הזמן, השביל הרמוס מסמן הבטחה כשאני עוברת ברחוב. כן, אני חוזרת לחצר הדלוקה באור הורוד-כתום של אחר הצהרים, יפה לך הסומק הזה בלחיים, זו השעה.

DSCN1824 Lרציתי להכיר אותה עוד. לגעת מקרוב. הלכתי מעבר לפינה לרחוב המקביל ונכנסתי בשקט בשקט לחצר הפלאית עצמה. החתולה חומקת, הלב דופק, שלא יישמעו צעדי, אין לי תשובה מוכנה לשאלה: "מה לעזאזל את עושה כאן?"
חשופה ללא מלמלה וללא תחרה, חצר.

DSCN1865 Lפג הקסם? כמעט

DSCN1858 LDSCN1864 Lלא, לא ממש. עדיין אני בפיתחה של דלת סתרים לארץ לא נודעת, ממש כאן מאחורי הבית. ומחכים לי בה מריצה וסוס נדנדה לשאתני הרחק מכאן מעבר לקשת.

ימים עברו. אולי חדשים. עברתי על אלפי צילומים כשהחלטתי לכתוב את הבלוג.  והמבט שלי שב לחצר הפלאים שלי, מבעד לזמן הוצפתי געגוע. חזרתי אליה בדרך הביתה מהעבודה, קצת מהוססת, נזכרת בטעם המר של אכזבה ממפגש עם אהבה ישנה…

DSCN1819 Lמבעד לוילון ירוק של צמחי החורף חסרי הרסן ומלמלת ענפים שיבשו מקיץ שעבר היא נגלתה – עמדתי שם אסירת תודה  וחייכתי לעצמי – פח אשפה, כיסא נטוש ומגבת ורודה ואותה הבטחה של פלאי פלאים.

DSCN1830 Lיש אהבות שמחות!