הכלב צדק

עוד מזדמזם לי השיר של אתמול "קח אותי עכשיו לשם / דרך לא אדע" ממלא אותי, מדייק לי את עצמי, נותן ניגון למסע אל ארץ החצרות האחוריות. השכם בבוקר אני יוצאת לדרך ומציצה לחצרות של אחרים, ממציאה את הסיפורים שנשכחו בהן. מבעד לגדרות, שערים, שיחים ועלים נגלים קטעי סיפור, חלקי פאזל. המחיצות הללו שמסתירות, חושפות ומגלות, כמו מניפה של עלמת חן, הן שכבת פיתוי, התחרה של החצרות האחוריות. תחרת תיל, או תחרת עלים, רקמת פרחים שקופה ומעבר לה הסיפורים מכושפים יותר.

DSCN4983L

DSCN4450L DSCN5090Lושם, עומדת ומחפשת חרכים מפתים יותר, נזכרתי בסיפור של ביאליק מאחורי הגדר . חזרתי הביתה לקרוא בו  ומצאתי שם את מארינקא עומדת כמוני "והנה היא אצל המחיצה שבין שתי החצרות.  מיום שבאו הז'ידים לשם עשויה היא לעמוד כך יום יום הפוכת עורף אחורי הגדר, ראשה הקטן בין שתי כפות ידיה ועיניה מצומצמות בסדק. "  הסיפור כורך אותי פנימה לתוכו, עסיסי וחושני, שפתו מענגת ודשנה ובינו לשוטטות שלי בחצרות אני מוצאת את עצמי הפוכת עורף ליומיום, מאחורי הגדר של המולדת החדשה שלי, מעבר לחזית.

DSCN6046LDSCN1713L"יש באותו קרפף איזה כֹּחַ טמיר, מאַיֵּם וּמוֹשך כאחד.  מעֵין נפש חיה נעלמה יש בו והיא מושכת ומושכת מכל המחבואים, מכל השִׁיחין והבּורוֹת" במילים של ביאליק אני מוצאת את עצמי, את ההיקסמות המשונה שלי מהזנוח, מהנשכח. את הרגע הזה שלבדי, באפלולית הכחולה, אני הולכת בשביל רמוס למחצה אל מאחורי בית תל אביבי מצוי ואין לי מושג מה יתגלה; את הרגע הזה חווה גם הנער נוח "וכל עת שנכנס יחידי לשם היתה תוקַפתּוֹ מעֵין אימה מתוּקה של יִחוּד, כזה שהוא נכנס לחורבה" החצרות ממש קוראות לי "מתוכן נשמעת כעין רחישה וּזחילה חשאית של דברים סמויים מן העין".

DSCN4973Lבאחד הבקרים התקרבתי לפינת חמד שנחבאת בחצר. הכלב שהריח אותי מעבר לגדר נבח ונבח, בשחר השקט של שבת, שמעתי מתוך הבית קול גברי מנומנם נוזף בו: "די כלב, מספיק לנבוח, אין שם אף אחד" ולא יכולתי שלא לחייך לעצמי כשעלה ובא לפני שקוריפין, הכלב של מארינקא "הכלב עצמו סמוי מן העין: עומד הוא קשור בשלשלת ברזל בתוך החצר מֵעֵבר לגדר, ורק נבחתו הרתחנית ועמה צליל ברזל באה משם על הולכי המבוי ומפרחת את הנשמה" התרחקתי בצעדים חרישיים וחשבתי לעצמי אבל אני כן כאן – פוסעת לי בארץ להד"ם של נעמי שמר:

ארץ להדם+אני כאן בארץ להד"ם שלי, בין הזמנים, בין לילה ליום, אור ראשון ואני, לקחתי את עצמי לכאן.  מסיטה את וילון הענפים והעלים ונוסעת מֵעֵבר.

DSCN7583Lבמיוחד כאן, בארץ חמדתי, נוכח בתוכי סוף הסיפור של מארינקא: "באחד הלילות עמד נח וברח עם מארינקא? אין אתם יודעים את נפש האדם מפרבר העצים.  בשבת חנוכה נשא נֹח בתולה כשרה בת מוכסן אחד, על-ידי שדכן וּבחוּפה וקידושין, כדת משה וישׂראל.  לחג השבועות בא עם אשתו החדשה לבית הוריו בפרבר העצים והשמחה היתה מרובה.  וּלאחר סעודת החלב, כשנתיחדו בני הזוג הצעירים על קורה מוטלת מאחורי הבית – עמדה באותה שעה מארינקא והתינוק בזרועה מאחורי הגדר והציצה דרך סדק."

 

"בארץ להד"ם" מתוך "סימני דרך – 121 שירים נבחרים" מאת נעמי שמר, הוצאת כנרת 2003, 2014 (הדפסה מיוחדת)
מי שרוצה להציץ מעבר לגדר – הנה הלינק לסיפור השלם בפרויקט בן-יהודה
http://benyehuda.org/bialik/hagader.html