קמטים

תשעה חדשים מאז הפעם האחרונה. איך מתחילים? כדי לצעוד צעד ראשון בדרך חזרה למולדת החצרות האחוריות שלי נאחזתי ברשימה של אברהם בלבן כבידית לחילוץ מהשתיקה.

אברהם בלבן, רשימות תל אביביות, הארץ, 27.9.2019

התחלתי מסופה של הרשימה, רציתי לתת למילים תמונה, צורה ונפח חזותי. הפיתוי הזה – להצטרף לסיור בחצר אחורית בשלווה מאובקת, לפגוש עוד פיסת אדמה נשכחת – עבד. הנה אני שבה.

השכמתי לצלם בראש השנה תש״ף, ומייד עם הקפה שאחרי ניסיתי לחשוב מה אני הכי רוצה לומר, מה משמעותי לי עכשיו. הרהרתי, כתבתי, מחקתי והתלבטתי בימים שבין כסה לעשור, שהשנה אחרו וחלו באוקטובר. בתל אביב יש בימים האלה, הימים הנוראים, מעט (מאוד) רחמים שאנחנו כה זקוקים להם: להט הקיץ מרפה מעט, עננים בחלוני מרככים את זוהר הזריחה. ביום כיפור מצאתי את הקול אותו ביקשתי בשני ספרי שירה: ״אף שרציתי עוד קצת עוד״ של חיים גורי ו״עוד לא עוד״ של טוביה ריבנר (ה״עוד״ הזה שחוזר בשמות הספרים, חץ ללב). נדמה לי שאולי אין טעם שאוסיף מילים על השירים שכתבו שני משוררים אלה בערוב ימיהם. ובכל זאת … אולי אעז 

ועל תקוות הסתיו שלי ועל סבא שלי, ישראל אפרת, כתבתי כבר בבלוג הזה לפני כמה שנים, כשטיילתי בין צייטלין למאנה. 

כל הבלוג הזה יסודו בשוטטות, שוטטות רגלית בחצרות, שוטטות מחשבתית שנולדת שם, ולכן קשה לתכנן מראש, זה לא צילום אולפן שאפשר להכין לו את התאורה והאביזרים. אני מתחילה באיזה גרעין של רעיון, ואז הולכת בעקבות החצרות, מנסה לאחוז בחוט המחשבה. השוטטות שלי הפעם רוקמת בתוכי בצבעים מאובקים, מטליאה לבד אחד את הילדות שלי המתרחקת והמבט הנוכחי היומיומי שלי אל הזקנה. אני מטיילת בחצר הסתווית יד ביד עם הבהלה מתבוננת בפניה עד שארגע.

מצאתי את עצמי בחצר אפרורית, שקטה, כמו איזה מיצוי של חצרות תל אביב המוזנחות בנחת. דומה כל כך לנוף מולדתי הממשי. הארץ כמו בשירי המולדת, כמו שנראתה בפלקטים של הכנרת ושדות חיטה שנתלו בכיתה, לא מוכרת לי באמת מהילדות. להורי לא היתה מכונית ועיקר הטיולים שהציעו לי בבית היו בספרים. מבט אמיתי לשנות ילדותי נושא אותי למדרכות הוותיקות והסדוקות שעשב מציץ משוליהן, לטלאי עפר תל אביבי של שנות השישים, אל ״שדות״ שעדיין היו בור ונשאו את כל מטען הזמן שחלף עליהן, עונות השנה, אנשים שביקרו כאן, חפצים נשכחו.

חיים גורי כתב בספרו ״אף שרציתי עוד קצת עוד״ מילים שמתאימות להפליא לתחושות שלי בחצר השקטה השכם בבוקר החג:

החצר הלא מעוצבת מזכירה לי את חצר הגן או בית הספר, את העפר בגן השעשועים, את דרך העפר בדפנה, זו שהפכה לשלולית חורף ענקית שאהבנו כל כך, הדרך שהלכנו בה כולנו, ילדי השכונה, מהבית לגן ולבית הספר, ולמכולת גם. צמחי בר שהתערבבו בצמחי תרבות שנעזבו לנפשם, ששורשיהם התחזקו בשדה הבור. הפשטות הנינוחה, הברז המטפטף בפינה, עקבות צעדינו בחול – זה הנוף שגדלתי בתוכו.

כאן בחצר המאובקת אני מקווה לפגוש בשלוות הזקנה. הזקנה הזאת שקשה וכאוב להתבונן בפניה, קל לי יותר להתחכך בה בחצר אחורית שחוקת שנים כמו זו. הארכיאולוגיה של הקיום שלנו כאן, בעיר, כאן בתל אביב, חלודת הזמן, הטקסטורה של המקום, הריח המאובק של העפר, השילוב של ההזנחה הקלה, ועקבות האנשים שעברו כאן, מזכירים לי את שירו של טוביה ריבנר. 

מתוך ספרו  של טוביה ריבנר, ”עוד לא עוד", הוצאת מוסד ביאליק, 2019

אני רוצה להיות פתוחה כמוהו לסימני הזמן. פני ההולכים ומתרחקים מפני ילדותי, הורי שמפת פניהם הקשישות אוגרת אל תוכה את כל השנים שחלפו – אני רוצה לאהוב את כל זה; להצליח להביט בתום לב, בנדיבות ולא ביראה אל צלקות הזמן, אל מה שלפני. החצרות מתווכות ביני ובין האהבה הזאת, כמו תרגום שמאפשר להתקרב ברוך לזקנה. להרחיק את המבט והעדפת הלב מהדרישה המרחפת באוויר לעור חלק וצעירות אינסופית.

חיים גורי מתוך הספר ״אף שרציתי עוד קצת עוד״, הקיבוץ המאוחד 2015

אני מתבוננת סביבי שוב ולאט. לומדת את המקום, תמיד נגלה עוד משהו וגם בחצר שנראית משמימה לחלוטין: בקבוקון מבריק על הארץ ליד נוצה בינות לעלים המרשרשים והנה מהצד השני פלא של ממש – חתלתול מציץ אלי! והנה יש לו אח, הוא לא לבדו. לאחר מכן, בבית, אני מגלה בצילום עוד תינוקי מעבר לגדר – שלישייה!

החתלתולים, פניהם תמימים כפרחי אמנון ותמר, מבטם סקרני ופתוח, מוגנים כרגע בעולמם בין הגדר לכריות תחת צל העץ, מחכים לאמא חתולה. הצעירוּת הזאת, שברירית ומתוקה כל כך עד שהלב נכמר, ובכל זאת תקוות הסתיו. שישתובבו, שיגדלו וימצאו בית ומחסה. שיבוא הגשם.

מתוך ספרו  של טוביה ריבנר, ”עוד לא עוד", הוצאת מוסד ביאליק, 2019
כישצאתי מהחצר חיכתה לי הכתובת הזאת, כמו ברכה לשנה החדשה

32 מחשבות על “קמטים

  1. תודה על הפוסט המרגש והנוגע. מאוד אוהבת את תמונת האופניים והשביל המוכר בחצר אחורית, את זכרון הברז הדולף ואת החתולים התמימים שפניהם כפרחי אמנון ותמר. אכן, פרח האמנון ותמר הוא פרח תמים שכזה, בצורתו וגם משום שמזכיר את טו בשבט של ילדותנו. 🙂 ההרהורים והשירים שבחרת משתלבים יפה עם התצלומים ומעוררים מחשבות ורגשות על ה״הזנחה הקלה״ שמאפשרת ״פשטות נינוחה״. והרי זה מה שצריך.

  2. תודה על מה שכתבת, צילמת והבאת לכאן ושיתפת.. מהדהד ונוגע בלב, מעלה זיכרונות ילדות ובמקביל נחמות שנים שחלפו. כילדה מאד אהבתי לשוטט בחצרות, זה תענוג מיוחד. אני זוכרת שקראתי בסיפור של ביאליק את המילה "קרפיף" (או קרפף) וכמה טרחתי להבין ולדמיין איזו מין חצר מיוחדת היא קרפף 🙂

      • גדלתי בבת ים. עכשיו כשחושבת על זה אני נזכרת שחילקתי את חצרות הבית לשלוש.. ושהיו גם החצרות של הבית הסמוך, שהיו זרות, לעומת החצרות המוכרות שבהן הרגשתי יותר בטוחה… כשאני חושבת על זה עוד, גם כשעזבתי את הבית ועברתי לתל אביב, שמתי לב תמיד לחצרות.. כל פעם ששכרתי דירה, תמיד הייתי שמה לב למה שאני מרגישה בכניסה וסביב הבית. החצר של הבית בו אני עובדת כיום מקסימה, ומוקפת בעוד הרבה חצרות שנכנסים אליהן דרך חצרות אחרות.. (ברמת חן). תודה..

      • כמה מעניין לי שיח החצרות הזה 🙂 אני ממש אוהבת חצרות שמתערבבות קצת זו בזו, שאפשר להגיע דרכן לעוד חצרות. זה נותן תחושה של סוד פרטי בתוך העיר הגדולה, של פתיחות ומאשש את הרעיון שיש תמיד עוד אופציה. תודה על המחשבות ותשומת הלב לחצרות

  3. אוהבת כל כך לשוטט איתך בחצרות שלך, אולי כי הן גם החצרות של ילדותי..
    אני מלאת געגועים, עד כאב, לחצרות הללו!
    מי שלא חווה את זה, וודאי לא יבין.
    מי כמוך יודעת ומבינה ומתגעגעת…
    ממש כמוני.
    תודה לך על עונג הקריאה שמחזירה אותי "לשם".
    סוכות שמח ונעים, נפלאה שכמוך.

    • זה ממש מרגש, אורה, למצוא שותפה לאהבת החצרות האחוריות. כשהתחלתי לטייל בהן ולתעד, היה נדמה לי שאני היחידה, המשונה, שמוצאת בזה טעם. תודה שאת אתי!
      איפה גדלת, אורה?

      • "תחום המושב" כך מתאר בספרו, בן השכונה שלי (דורון כהן- עורך מעריב) לשכונה הקסומה של ילדותי, הלא היא שכונת שפירא, פרבר בדרום ת"א.
        כתבתי רבות על השכונה שלי, והחלום שלי להוציא לאור.

  4. דורית, רוב חייך לא רחקת מתל אביב שלך, והמסע שלך בחזרה אל התבוננות רעננה בחצרותיה, שנאלץ הפעם להמתין תשעה חודשים, או אל חצרות הילדות הרחוקה שלך בה, הוא לכאורה רק מסע בזמן ולא במרחב. ובכל זאת, תל אביב היא איתקה שלך, שהעניקה לך (וגם לנו) מסע יפה. ואת מבינה ומשכנעת אותנו: יותר מזה היא לא תוכל לתת. תודה לך. מחכה לחצרות הבאות שלך, על היופי וההפתעה שבהן, על עתיקותן ועליבותן, על אנושיותן.

    • איתקה. כמה אני אוהבת את הדרך לאיתקה. ואיזו מחשבה מעניינת. כן, תל אביב היא איתקה שלי, אבל גם היומיום.
      דבורה אהובה, חברה לדרך, תודה על הקשב העמוק.

  5. איזה כיף שחזרת! כל הכבוד לך, דורית אהובה. שזרת כאן משהו יפה ביחד. אני מקווה שהפוסט הבא כבר מעבר לפינה.
    וזהו, העזתי להגיב ברשות הרבים…

  6. ממש טיול בין חצרות ושירה, בין עזובה וזיקנה, יד המקרה והיד שמחזיקה בחוט השידרה של האוסוציאציות, שיחה וצילום. אני חושבת שהצלחת. וכן, טוב שחזרת וטוב שהימרת על המאובק

  7. תודה ליאורה על הקריאה הטובה, זה בכמה משפטים על הבלוג הזה ולמה התחלתי בו:
    צילומי חצרות אחוריות משוטטוּת בתל אביב וקצת יותר רחוק
    לפני כמה שנים נפלה החתולה שלי מהחלון אל האספלט, שלוש קומות אל הבטון ונעלמה. לפני שנתים קניתי לעצמי מתנה ליומולדת מצלמה. כדי לתת לתחושת האבדן צורה, יצאתי בשבת, בחמש בבוקר לצלם את החצרות האחוריות בהן חיפשתי את החתולה. ואז קרה הנס – התאהבתי. החצרות האחוריות נהיו לי מולדת. ככל שהסתובבתי בחצרות, הבנתי מה הן מגלות לי.

    אתם מוזמנים לשוטט אתי בחצרות האחוריות של תל אביב וקצת יותר רחוק, כאן בבלוג.

    דורית שרפשטיין
    גרה בתל אביב, מעצבת בספרים

  8. אהבתי מאד מאד את העלים המקומטים. לא אהבתי את השירים. לא ברור למה. על השירים חשבתי: אני לא צריכה אותם. אני יודעת את זה לבד. על העלים לא חשבתי: יש לי עלים בדיוק כאלו בגינה, או דומים להם. ולמרות זאת חשבתי שהשירים נודניקים והצילומים אינם נודניקים בכלל. שנה טובה

    • קראתי שוב רק כדי לגלות שעברה שנה, כמעט בדיוק, מאז העליתי את הפוסט. מעניין כמה הדברים עדיין נמצאים במחשבותי, מקומטים. מאז מת אבא שלי והגיעה הקורונה, ואני? מרובדת בעוד שנה.
      תודה, נמה, על הקריאה הטובה, על המקום שאת נותת לעלים ולמחשבות שלי.
      שנה טובה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s