על מתנות ומיגרנות

לגלריה היתה חצר אחורית. נטע הראתה לנו שם את הפסל ואני היצצתי מעבר לגדר לחצר השכנה וגיליתי שם מכונת כביסה. הביקור עם אפרתי בגלריה עינגע בתערוכה הנהדרת של מרב קמל חליל בלבין יואב אפרתי – ״קרנפים״ – היה חלק מבילוי יום הולדת, ואז שיגעון החצרות האחוריות חטף אותי שוב. כטוב לבי בחופשה ובבילוי, ובהיתר גילי המופלג פתחתי את הפה וסיפרתי לנטע על הרומן המתמשך שלי עם החצרות ועל הבלוג, אורו עיניה של נטע והיא הובילה אותנו לחצר אחורית סמוכה. wow!

sliding של אסף אלקלעי, בחצר האחורית של גלריה עינגע

I DSCN1497 L

כמו החיוך של החתול המלים שלי קיבלו חיים משל עצמן והוליכו אותי הלאה, בעקבות הזמן, בעקבות השפן, בעקבות הטירוף למלכת החצרות האחוריות! וכך הבאתי על עצמי מתנה מושלמת ליום ההולדת – חצר לא נודעת ומלאה כל טוב. הכל מצאתי שם! מסיבת יום הולדת של ממש !

כובע קולה

בירה

לב

בודהא

בודהא

הו חדוות השיטוט! אין לי אלא לדבר בשבח הסטיות הנפלאות מהדרך, בעיקר בימי הולדת. ועדיין, למרות השמחה שגרמה לי לקפץ כעז כדי לצלם (עדות מזמן אמת של בתי) כחום היום ועם ברך דאובה לא מצאתי את מפתח הזהב הזעיר לתחילתו של הפוסט הזה.

DSCN1557L

DSCN1531 L

ואוסיף ואכתוב בשבח הבהיה והשיטוט חסר המטרה גם ברשת שהביא עד אלי פוסט של מירב גולן לרגל מאה וחמישים שנה לספרו של לואיס קרול ובו ציטוט מארץ הפלאות. כן, בדיוק זה מה שחסר לי. הנה המפתח, הנה:

החתול רק חייך כשראה את אליס. …
״שונר צ׳שר,״ היא פתחה בהיסוס מאחר שלא היתה בטוחה כלל, אם יהיה מרוצה מן הכינוי; אבל החתול רק הרחיב מעט את חיוכו. ״טוב, עד כאן הוא מרוצה,״ חשבה אליס, והמשיכה,״ התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?״
״זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע,״ אמר החתול.
״לא אכפת לי כל–כך לאן-״ אמרה אליס.
״אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי,״ אמר החתול.״
״-בתנאי שאגיע לאנשהו,״ הוסיפה אליס כהסבר.
״בטוח שתגיעי,״ אמר החתול, ״אם רק תתמידי בהליכה.״

A alice_meets_cat2

האם זה מוטו? כל מה שרציתי לומר בתמצית? או אולי בעצם סיום מושלם? שאלתי את עצמי והמשכתי ללכת…  נזכרת בערבים בהם אבא שלי קרא לי את הספר לפני השינה כשהייתי בערך בגודל של עליסה (היא אליס היום) וכמה הבהיל אותי החתול הנעלם וחיוכו העצמאי, שנשאר אתי אחרי שהספר נסגר, חושף שיניים בחשיכה. במפגש המחודש, המאוחר, ההנחיות של החתול נראות לי ברורות לחלוטין; וחיוכו? האם הוא פניו של כאב? בשמש הצהרים העזה, המסנוורת, ציורי הגרפיטי בהקו והחצר המזמינה שינתה פניה ופתאום נראתה כמו מיגרנה.

G DSCN2043L

G2 DSCN1999L

G DSCN1956 L

G3 DSCN2067 L G DSCN2064 L

המחשבה על מיגרנה שוטטה אלי ביודעה שללואיס קרול היו מיגרנות. כמו לי. נזכרתי במיגרנה הראשונה שלי בגיל שתים עשרה במחנה קיץ בצופים כשסידרנו בצהרי יולי אבנים מסויידות לקישוט המאהל: הראש פעם כאב נורא כל אותו אחר הצהרים, הקאתי בלילה מחוץ לאוהל אל האבנים הצחיחות. המיגרנה גדלה עם הנשיות שלי, מלווה אותי לכל מקום ומלמדת אותי על כאב טהור. לרגע חוויתי את הבחילה, את צרחת הראש המתפוצץ מבפנים, את הצורך הדוחק, הנואש והמיידי לברוח מהגוף למקום כואב פחות. לשתות משהו, לאכול משהו שיקח אותי לגוף אחר: תרופה, שיקוי, דבר פלא. נזכרתי שקראתי על ״תסמונת אליס בארץ הפלאות" (מצב שבו האדם חווה את גופו או חלקים ממנו כגדולים יותר או קטנים יותר מן הממדים הנכונים – AIWS) שאולי לואיס קרול חווה בזמן מיגרנה ושהיתה השראה לאליס הגדֵלה והקטֵנה, המתרחקת מכפות רגליה וחוזרת מתקרבת לעצמה.

DSCN2045

שאלתי מחברה את הספר וחזרתי לקרוא בו:

אליס הרגישה שאין מקום לערער על זה ולכן ניסחה שאלה אחרת. ״ איזה מין אנשים גרים כאן בסביבה?״ […]
אמר החתול:״ כולנו מטורפים כאן. אני מטורף. את מטורפת.״
״איך אתה יודע שאני מטורפת?״ אמרה אליס.
״זה ברור,״ אמר החתול, ״אחרת לא היית באה לכאן.״

כן הוא צודק. באתי לכאן שוב, לביקור שני בחצר, הפעם אחר צהרים, האור קצת אחר. ואני מוצאת שזו חצר אולטימטיבית: יש בה הכל מכל. כל מה שאני מחפשת. האם יש טעם להמשיך לחפש עוד חצרות?

P DSCN1562 l

נעל

DSCN1563 L

שיר

G+ DSCN1990 Lואז אני פוגשת חתול. חתול אפור, מקומי, הוא מביט בי ואני מנסה:

״בבקשה, אל תופיע ותיעלם בפתאומיות כזאת: אתה גורם לי סחרחורת.״
״בסדר,״ אמר החתול;

Z DSCN1574 L

החתול האפור הסתובב  בעודו מביט בי ונעלם בנבכי החצר, מאחורי הספה או בתוך המבנה ההרוס שנראה כמו שטח אימונים ללוחמה בשטח בנוי. נזכרתי בחתולה שלי, האפורהֿ זו שנפלה שלוש קומות ונעלמה ולקחה אותי איתה לארץ החצרות האחוריות.

החתול של אליס הפעם נעלם לאט מאוד, החל בקצה זנבו וכלה בחיוכו, שנשאר עוד זמן–מה לאחר שנעלם כל היתר.
״מוזר,״ חשבה אליס; ״כבר ראיתי הרבה חתולים בלי חיוך, אבל חיוך בלי חתול? זה הדבר הכי מוזר שראיתי בחיי!״

S DSCN2056L

ביציאה אני פוגשת עץ משאלות, שקית הנילון המוארת מתעופפת ברוח ונושאת את המשאלה שלי הלאה לרחוב ואז אני שמה לב לדבר מוזר באויר: בתחילה לא עמדתי על טיבו, אולם לאחר שאתבונן דקה או שתיים, אבחין שזה חיוך, ואומר לעצמי, ״זהו החתול–צ׳שר: עכשיו כבר יהיה לי עם מי לדבר.״

DSCN2060 L

L A Cheshire-Cat-appearing John-Tenniel-1866

כל מיני נון ביתים:

* התרגום שצוטט בפוסט של מירב גולן שונה מהתרגום של רינה ליטוין שאני ציטטתי מתוך ״הרפתקאות אליס בארץ הפלאות״, הספר המוער, הספריה החדשה. השוואת תרגום היא גם תחביב חביב.

* התערוכה העכשווית בגלריה עינגע Twilight Zone

* לא מצאתי בפוסט מקום מתאים במדוייק לציטוט האוהב עלי ״מותר לחתול להסתכל במלך״ – אז אניח אותו כאן 🙂

 

 

 

 

 

26 מחשבות על “על מתנות ומיגרנות

  1. מן המשובחים שבהם אם לא ה-, ובמיוחד אפרתי מתבוננת בסגול וטורקיז והצל של יוצרת הבלוג על שלט האין כניסה. כי הרי יש ויש כניסה, אולי רק למי שעינה כה חדה ורכה.

  2. קסם של סיפור שזרת- דורית עם העין הרואה-המיוחדת.
    חצר מופלאה, אמנות, לואיס קרול, מגרנה ואת הכל עוטף חיוך ענק של חתול צסשייר.

    פספסתי את יום ההולדת שלך, הייתי בחו"ל ונמנעתי מכל קשר עם המחשב. אז קצת באחור אבל עם לא פחות אהבה, מל טוב לעוד הרבה חצרות אחוריות מענגות ולעוד הרבה הפתעות טובות בחיים בכל תחום ותחום. אוהבת, חמוטל.

  3. כל פעם אני ממש שמחה שהכרתי את הבלוג שלך, והיום עוד יותר. מצאתי בחצר האחורית הזאת גם את החומרים שמהווים חלק כל כך ניכר מעולמי: הספרים של אליס (עליהם כתבתי לא פעם), המיגרנה המוכרת גם לי, והקסם שמהלכים עלי הדברים כמו אלה שאת מוצאת בחצרות האחוריות. אפילו לתזה שלי קראתי "הכריכה האחורית:" 🙂 את ההמשך לא אכתוב כאן, כדי לא לחשוף.

    • תודה אמנדה! כמה משמח ומספק למצוא חברה חדשה לשוטטות ולתחומי העניין, זה ממש תחושה של מציאת ארץ פלאות 🙂
      אוהבת מאוד את השם הכריכה האחורית. מדיימנת אותה…

  4. וואו …..נכנסתי ויצאתי ועוד פעם נכנסתי שבויה בקסם שבראת כאן. רוחה של עליסה מרחפת מתוך החצרות החוצה ואליהן היא שבה נעלמת ובאה נעלמת ובאה. אולי הבלוג האהוב עלי ביותר.

    • הידעת שלחתולה של אליס קראו דינה? (Dinah – אולי הייינו מבטאים דיינה – אבל בכל זאת) ולכל אורך הרפתקאותיה בארץ הפלאות היא מתגעגעת אליה וחושבת עליה?
      תודה דינה יקרה את אוחרת-משוטטת-חוגתת-נעמלמת-באה משמחת ביותר!
      בואי שוב למסיבת תה מטורפת 🙂

  5. בהתחלה נכנסתי דרך אייפד, אבל הפוסט הזה כ"כ יפה שהייתי חייב להחליף למחשב גדול ומכבד. נפלא, מאוד נהניתי מהתמונות ומהטקסטים. התיאוריה על כתיבה בעקבות מגרנה, ממנה נולדות ילדות קטנות/גדולות בארץ הפלאות מאוד משכנעת. (-:

    • איזו שמחה לפגוש חבר חדש בשיטוט! תודה!
      מרגש לחשוב שהשיטוט האחורי הזה שלי זכה למבט כזה טוב מעינייך.

      קראתי בהנאה את הבלוג שלך. אהבתי. את הממולאים בסוף במיוחד 🙂

  6. אכן יפה במיוחד. המפגש בין הטקסט לצילומים כה מהודק שאפילו אין קו חיבור. שאבתי פנימה ולא ממש רציתי לצאת או לחלופין – ממש לא רציתי לצאת.

  7. בשבילי את מין סוג של לואיס ואליס יחדיו. תגידי באיזה גיל את רוצה לצאת מהארון הווירטואלי של חצרות הפלאות ולהחזיק בידייך ספר שלך המכנס את כל פלאות מילותייך ותצלומייך?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s