גבעולי אשתקד

הפוסט הזה מוקדש לחברות שלי.
לחברות שתרות את הארץ
ומבשרות לי על בקיעת החצבים בחצר הבניין שפעם גר בו עודד בורלא (תודה דבורה),
שלא שוכחות לספר לי על חצר יוצאת דופן שראו, אמנם קדמית 🙂 בצירוף כתובת מדוייקת (תודה ללי)
או שולחות לי שיר ששובה את הלב (תודה נעמה).
תודה לחברותי הטובות כולן – בלעדיהן לא הייתי רואה את השביל, כל שכן מעזה ללכת בו.

אני זכרתי "שושני דאשתקד", אבל ביאליק כתב : "גבעולי אשתקד". זה שם השיר בעצם. כל כך יותר יפה. מדוייק. סוף הקיץ כאן. הגרניום באדנית שלי שרוף שמש, כולו גבעולים משחירים ועלים מצהיבים, חולֵי אוגוסט תל אביבי. על האוגוסט הזה המייאש והמזיע כתבתי בשנה שעברה. אני משקה את הגבעולים צרובי הקיץ עוד ועוד כדי שישרדו עד הסתיו, שיפרחו. והנה כבר יש איזה רעד ראשוני באויר, ריח של שינוי.

"עוֹד עַל-קִירוֹת לְבָבֵךְ מִתְרַפְקִים וּתְלוּיִם גִבְעוֹלִים

שֶל שׁוֹשַנֵי אֶשְתַקֵד –"

שתי שורות ואני נישאת לסנטימנטליות נוגה וכמיהות של סתיו רחוק, זה שקראתי עליו בספרים, אירופי או אפילו רוסי, קר. בחצרות האחוריות אני מצלמת את יפי הכמישה הרכה של השושנים המלאות, הקטיפתיות, את ההיפתחות הגדולה הזו – אני ממוללת פנימה את התמונה הרכה, את המילה "שושנים" וזה סקסי.

DSCN6247Lאני יודעת שאלו בעצם ורדים בעברית עכשווית ומתוקנת ומתחייכת
What's in a name? That which we call a rose by any other name would smell as sweet?
נהנית להריח את המילים של שייקספיר, וקצת לא להסכים איתו, שושנה זה בכלל לא ורד.
אני ממשיכה לקרוא והמילים חמדת נפשי מתרפקות על קירות לבבי, פורמות איזה זיכרון רחוק.

"חֶמְדַת נַפְשִי! רְאִי: בֵין עֲרוּגוֹת הַגָן וְאִילָנָיו

אָבִיב חָדָשׁ מְרַקֵד."

DSCN8721Lהסתיו הוא האביב של תל אביב. הוא התחיה. אני עדיין זוכרת מה שלמדנו בשיעורי מולדת כשהיינו ילדים – החצב הוא ממבשרי הסתיו. הנה הוא כבר כאן אפילו בחצרות. ואני שהגעתי לצלם, עומדת על העפר הקשה הזה, המחשבה קודחת פנימה, נאחזת בשורשים, זו אַדמת המולדת שלי וגם אם לעתים קרובות הייתי רוצה, אין לי אחרת. החצבים פורצים בכאב את האדמה, פוצעים אותה. עוד ממש חם ואני מנגבת את הזיעה ומתפעלת מפקעות החצבים שמוצאות תזונה באדמה הזאת שנראית צחיחה לחלוטין, ותעוזה, תעוזה לחצוב, לבקוע.

DSCN7638LDSCN7631Lהאפרורית היבשה הזכירה לי מה שאמרה חברה ששבה מחודש באירופה המוריקה: "שכחתי כמה צריך להתאמץ כל הזמן במקום הזה". אפילו לצלם את החצבים קשה. יש בהם איזו צניעות פועלית, חסכנות ביופי.

DSCN7641Lאני זכרתי את הבית הראשון של השיר, זה האהוב עלי, נטוע בחצר – פלא של ממש. מצאתי את התמונה מהשנה שעברה. היה ינואר, וכל הירוקים פרצו.

DSCN3991L"וּכְבָר עוֹבֵר הַמַעְדֵר, הִנָעֵץ וְעַפֵר בֶעָפָר,

וַעֲרוּגָה, עֲרוּגָה תֵעָדֵר;

לא יַעֲבר הָאָבִיב – וּפְרָחִים חֲדָשִים יְשַ גְשְגוּ,

אַף-יְטַפְסוּ בִסְרִיגֵי הַגָדֵר.

וּמֵאִילָן לְאִילָן כְבָר קוֹפְצָה מַזְמֵרַת הַגַנָן

וּמְקַצֶצֶת בִנְטִיעוֹת;

חֶמְדַת נַפְשִי! הַנּוֹבְלוֹת יְלַחֲכוּ עָפָר

וְתִחְיֶינָה הַבְרִיאוֹת."

חזרתי לאותה החצר והשיר – השיר של אשתקד איננו. to take a picture אומרים באנגלית, כן, לקחתי אתי הביתה את הבית הראשון של השיר, גלויה כתובה בכתב יד, תמונה מנוף שכבר איננו. במקומו מצאתי סוס ופתק שמזמין אנשים לברוח מאימת הטילים לחדר המדרגות. ועוד דברים כתובים וקשורים, כמו סיסמאות שנועדו במיוחד בשבילי.

DSCN7729L

DSCN7684Lהחצר עדיין מופלאה, מלאה וגדושה אוצרות. אני מבקשת בלב: תשאירו תשאירו ! תחַדשו ברחמים גדולים, אל תקצצו בכל הנטיעות, גבעולי אשתקד הם ארץ הפלאות שלי.

DSCN7659L

DSCN7716Lהֲשׁוֹמַעַת אַתְ רֵיחַ שַרְבִיטִים חֲדָשִים וִירקִים

בָא עִם רֵיחַ הַנָטָף?

כָכָה יִשְגֶה הַפַרְדֵס הַיּוֹנֵק וּמֵינִיק וָחַי

בְכָל-רִבֲבוֹת שְבָטָיו.



לִפְנוֹת עֶרֶב – וּבָאָה הַיַלְדָה הַתַמָה, הַיָפָה,

בַת הַגַנָן, לְלַקֵט

אֶת-כָל-מַפַל מַזְמֵרָה – וְהָיוּ בַלַיְלָה לִבְעֵרָה

כל גִבְעוֹלֵי אֶשְתַקֵד."

DSCN7777L אפילו שושנים מצאתי, שושני אשתקד. נותרתי סתווית וישָנה, מנסה לכמוש בחן, להיפתח לאט, לא להיות לבעירה. רגע אתרפק על גבעולי אשתקד ועוד מעט, עוד מעט פרחים חדשים יטפסו בסריגי הגדר. תיכף אהיה טובה – אזרוק את כל החפצים המיותרים שמעלים אבק בבית, ואז אשתהה בחצרות אחוריות מחפשת את זכרם, מתנחמת דווקא בהם בינות לגבעולים הירוקים.

DSCN7753Lהנה יום חדש. שבת שלום. נלך לשתות קפה. עוד מעט יהיה סתיו נברך שנה טובה. אני זוכרת גם את הברכות שהמורה יפה כתבה בגיר על הלוח: לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. או במילים אחרות: השומעים אנחנו ריח שרביטים  חדשים?

DSCN7785L

 

 

 

 

 

24 מחשבות על “גבעולי אשתקד

  1. עליסה בארץ הפלאות של החצרות האחוריות מריחה את ריח הסתיו שעולה מגבעולי החצבים. מהצילומים היותר יפים שלך תודה.

  2. אח… אפשר להריח ולהתמוגג. אפשר להרגיש את חילופי העונות, את האור ומזג האוויר שמנסה אף הוא לבקוע. מרגש!!

  3. דוריתיוש, כל כך אהבתי את השושנים שבצילום שלך, את מילות השיר האלמותי של ביאליק ואת קמילתן שמבשרת את סופו של הקיץ הנוכחי. החצבים מעציבים אותי בדרך כלל כי אני יודע שסופו של הקיץ קרב ובקרוב לא יהיו עוד שמש יוקדת וים מצנן זה לצד זה. אבל דווקא השנה, אחרי קיץ כל כך גרוע ועצוב, אני שמחה לכל טיפת גשם שתמחק אותו. והנה אני אסוציאטיבית ומבולבלת בסופה של השנה הזו, ומתגעגעת אליך. צריכות להיפגש בקרוב. חמוטל

  4. עוד פוסט סוחף חושים ומחשבה, כובש בקסם השושנים בסוף בשלותן הנשית, מפנות מקום לחצבים בגבריותם הנחרצת. ובעיני את פורחת ולגמרי לא כומשת בחצרות האלה.

  5. דורית יקרה,
    אני מחכה בכיליון עיניים לכל רשימה חדשה שלך, וכל פעם את מצליחה להפעים אותי מחדש, ולרגש מכל סיבה שהיא.

    " […]
    זה הסתיו עם הענן
    ועם הרוח המיבב,
    ואם אתה סתם ציניקן
    בכל זאת זה צובט בלב.
    ‎‎‎[…]
    אתה צוחק: "שטויות, שטויות".
    מן התרגשות, "הו, מה פתאום…"

    זה הסתיו עם הענן…

    דמעה, אל תתאדם, חבר,
    היא לא תגרום שום נזקים.
    תאמר: "זה גשם לא יותר",
    אבל הן שנינו זאת יודעים.

    זה הסתיו עם הענן… "

    המילים האמיתיות של יחיאל מוהר, הלחן הנפלא של יוחנן זראי, וכמובן שאין קול יותר חודר מזה של אריק אינשטיין – השלמה לרשימות ולצילומים המושלמים ממילא. "חצרותייך האחוריות" הן בכלל בחזית…

    נאוה, מירושלים בה כבר שרויה גם צינת הלילות והבקרים של הסתיו.

  6. סיור מקסים בחצרות אחוריים בראשית הסתיו. אני בולשת עכשיו משום מה אחרי עשבים שוטים ( קייצת מסולסת בעיקר) שבטח גם את רואה בסיוריך, אבל מחמיצה בגלל זה את הורדים והחצבים.

    • כמה טוב שבאת מחסנאית !בשנה שעברה עקבתי אחר העשבים, בפוסט "האוגוסט הזה" ועדיין לבי נוהה אחריהם, אשמח לראות דרך אותם עינייך. להתראות בקרוב

  7. מה שיפה בעונות השנה שהן חוזרות על עצמן במחזור חיים מפעים ודייקני, ומה שיפה ביצירותייך שהן על עונתיות!

    • תודה ענת על ההתבוננות היפה שלך! מכיוון שהכתיבה והצילום מגלים לי דברים על עצמי, מסתבר שאני נענית לטבע, לעונתיות בפינות האורבניות.

  8. לא יאומן מה שאת מצליחה להוציא ממקומות שמקובל להחשיבם כמקומות להסתיר מן העיין.
    ״הסתיו הוא האביב של תל אביב״ – הגד נפלא. צריך לכתוב שיר סביבו.

  9. הכל כאן מרגש אותי. הצילומים בזוית המבט המיוחדת לך. רגישות הבחירה. מצבם של הפרחים: הקמלים מחד והמזדקפים מאידך – חילופי כוחות, סתיו מתרגש ובא. והכתיבה המשובחת – כבר אמרתי בפעמים קודמות. תענוג.

    • את מרגשת אותי חנהלה. התגובות והההתבוננות ברגישות המיוחדת לך. והביקור הקבוע שלך כאן – שאני מחכה לו תמיד. תודה ושנה טובה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s