מדרגות והיסוסים

טורקת את הדלת מאחורי, המפתח בכף היד המזיעה, מתיישבת על המדרגות. האזעקה עדיין מהדהדת ומזריקה אדרנלין. חדר המדרגות הוא עיר המקלט שלנו, סוג של חצר אחורית. מדרגות השיש והקירות האטומים אצלנו בבניין נקיים ועקרים, מזכירים לי את החצרות האחוריות של הבניינים החדשים הנבנים בתל אביב, כל כולן מגרש חניה יעיל וצחיח. השכנים מתקבצים, קולות נשמעים בקומה מעל ומתחת, החרדה מתרככת עכשיו: ילדים על הידיים, הכלבים המתרוצצים מיללים ויוצרים מהומה, והשכנה בפיג'מה, כולם יחד מפריחים את שממת החצר האחורית הפנימית הזאת, מרחב מוגן. ולוקו שלנו?

DSCN7270Lהוא עושה בושות – בלקיקה אחת ענקית ונרגשת בלע את כל קערת הקורנפלקס שהחזיק הילד הקטון שישב על המדרגה. הילד בכה בכיה גדולה, מיאן להינחם. הקירות הסוגרים עלינו מודדים את המרחק בינינו ובין המלחמה.
לחכות עוד שתי דקות, היה בום?  אני מסתכלת על המדרגות מעבר לכפות רגלי היחפות, הלק מתקלף בקצוות. מנסה להתמקד וחושבת לעצמי מדרגות הן הזמנה, הזמנה לתנועה, לטיפוס או אפילו דילוג למטה, קריאה לשינוי כיוון. הן סימני דרך מדייקים, שנתות במרחב המאפשרות להגיע מתון ומדוד צעד אחר צעד. בסופן פתח, דלת, שער – חידה – הבטחה או סכנה ? להסס רגע לפני הפתיחה?
בחצרות האחוריות, ארץ אהבתי, המדרגות לעיתים קרובות מסתיימות במבוי סתום, בקצה המדרגות לפעמים דלת סגורה, לעתים מרתף זנוח. הן מקושטות בעשבים עזובים ומוכתמות בשאריות מעשה ידי אדם.  במבט חטוף נדמה כי איש לא עלה ולא ירד בהם ימים רבים מאוד, משחקים בהן רק אור וצל.

DSCN7065L DSCN2637L DSCN4753Lבעודי מתכנסת פנימה, אוספת את ברכי בין זרועותי, אני מטפסת אל מדרגות החירום –  fire escape  – בסרטים שמילאו את נעורי בכמיהות. שם באמריקה המפלט הוא החוצה, אל האוויר. שם בפאתי הבית קצת מחוץ לתחום קורים הדברים, בשטח ההפקר שבין הפנים והחוץ, בין הבית לשמים אפשר לפצוח בשיר, הלב מעז לבעור.

0awest-side-story_l2L

אני מאוד זקוקה לאיזה תָה-דָה! מקומי שירהיב וישכיח, והתמונה הזאת של הוילון הורוד בסמטת זכריה ליד הבית מוכרחה להיות כאן. אין בתמונה אף מדרגה אבל גם היא הזמנה, להפשיל את הוילון וללכת בעקבות זהרורי האור,  להיכנס לסיפור (או בעצם להמציא אותו) שמספרות התמונות, המזכרות מהשוטטות שלי במרחב המוצנע של החצרות האחוריות.

מִן  הָאֲגָּדוֹת שֶּׁנִּקְבְּרוּ
תַּחַת הֲרִיסוֹת חַגַּי
יָכֹלְתִּי לִבְנוֹת עִיר אֲהוּבָה
וְאֵיזֶה חֹרְשׁוֹת
וְאֵיזֶה בֻּסְתָּנִים….

(זלדה, השוני המרהיב)

DSCN7071Lחתול מציץ כמו פרומו, לכי בעקבות הוורוד. תמיד בסיפור שלי יש חתול.

DSCN6862Lוהנה זה בא, הדלת הסגורה נפתחת, אני יכולה לראות תמונה, לספר לעצמי גם סיפור אחר, מישהי יושבת על המדרגות האלה,

DSCN7075L אולי זו אני שיושבת, מרגישה את המגע הקריר של האבן

DSCN7150L או בעצם על המפתן הזה. כן.

DSCN6884L בשמלה או חצאית, יחפה, הכפכפים זרוקים על הארץ, סיגריה או כוס קפה בידה. מהרהת אל פני היום. שמש של בוקר או אפילו אור רך של אחר הצהרים על פניה. אם זה קורה עכשיו הנייד מונח לידה על המדרגה ואולי ספר או עיתון, על כל פנים היא לא קוראת. משהו עומד לקרות. מישהו יבוא.

 

 

 

17 מחשבות על “מדרגות והיסוסים

  1. יפיפה ורגיש כמו תמיד. מיוחד כמו תמיד. ויש חידוש, כמו תמיד.

    בדיוק הבוקר חלפה מחשבה בראשי שזה זמן לא התכתבנו. והסתקרנתי לדעת האם את
    עדיין מטיילת חופשי בחצרות האחוריות בימים טרופים ומשוגעים אלה.
    כל כך שמחתי לקבל את המייל שלך. אי של שפיות.

    אבדוק מתי אני מגיעה לת"א בשבועות הקרובים ונתאם פגישה נוספת בכיף. מה דעתך
    ללכת לתערוכה של מוניס במוזיאון ת"א ?

    • אוי ללי'לה, בלדיך, בלי החברות הזאת והשיחה הנמשכת יותר מארבעים שנה, זה היה מסע אחר לגמרי, בודד יותר. כמה טוב שאת אתי

  2. דוריתיוש, הטיול האסוציאטיבי שלך נוגע בכל נקודות הזיכרון של ילדי ארצישראל. דרך המדרגות המרופטות אל הוילון הורוד שברחוב זכריה (בו גרה חברת ילדות שלי בשנות השישיבעים), דרך המדרגות הבוהקות של הבניינים החדשים ודרך כל האזעקות וכל המלחמות החל משישים ושבע כילדות ודרך שבעים ושלוש כנערות (ואני כבר כחיילת) ושמונים ושתיים ותשעים ואחת כאימהות לילדים רכים. ועכשיו אני כבר סבתא מפונקת-ספונה בממ"ד עם או ללא הנכדים המתוקים שלי ועדיין מלחמה ועדיין דור חיילים שמגן על מגורינו כאן בארץ. שיהיו רק ימים של שלום והמדרגות והחצרות האחוריות ישמשו רק לצרכי יצירת הקסם שבכתיבה-ציור-צילום.

    לפני יותר מחודש קבענו שנפגש בים בשש אחרי המלחמה? נדמה לי שהזמן הנכון קרב

    נשיקות, חמוטל.

    • חמוטל יקרה, מעניין שוב ושוב לגלות איך מה שהכי אישי – גם מתאים להרבה אנשים. ובמיוחד מרנין כשאלו חברות כמונו שנפגשו מאוחר ומגלות את המוקדם יחד.
      ניפגש, ניגפש בקרוב

    • חמוטל יקרה, מעניין שוב ושוב לגלות איך מה שהכי אישי – גם מתאים להרבה אנשים. ובמיוחד מרנין כשאלו חברות כמונו שנפגשו מאוחר ומגלות את המוקדם יחד.
      ניפגש, בקרוב מאוד

  3. היי דורית, התגעגעתי ל"ארץ החצרות האחוריות", לעלות ולרדת ולשבת לרגע קט בעולם האסוציאציות שלך תודה.

  4. שברירי מחשבות, זהרורים בלשונך- מתחברים במדוייק לצילומים. והחתול שחור לבן שמתחבא – גם מצחיק וגם מגעגע לי את קטס. תענוג. שמחתי שהמלחמה הייתה רק סוג אדווה מעלימת קורנפלקס. עייפתי ממנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s