תכתבי מה שאת מתכוונת

בימים אני עסוקה בחזית של הדברים. אני מעצבת עטיפות לספרים, שער למילים. נותנת צורה ופרשנות חזותית למילים של אחרים, למחשבות. מנסה להיות מובנת, מזמינה, מפתה, מהודקת, פוֹלָה פגמים לפני הדפוס.
אך לעיתים החזיתות ממורקות מדי בשבילי. חסונות . הרוך נגלה לי בצללים של החצרות האחוריות, בפגומים, בשבורים, בחלודים, במקומטים, במצולקים, בפצועים, בכאובים.

DSCN3597L

DSCN2295Lהרבה לפָנַי, בתרבויות שונות מצאו טעם לַפגם, ואפילו ניכסו אותו אל תוך הסדר הטוב, הראוי. היהודים שמחוייבים לשייר בבית  אמה על אמה שאיננה מסוידת, תזכורת יומיומית וזכר לחורבן; אמני האריגה של השטיחים הפרסיים המופלאים שמשאירים פגם מכוון ומותירים את השלמוּת לאל, משחררים אותנו מאמונה שקרית שהשלמות היא בהשג ידנו; ובתרבות היפנית במיוחד – שמבקשת להראות לנו שכד מעט שבור, זיקנה ושלכת עולים ביופיים על יפי הנעורים, שמחייבת את האמן להטיל ביופי המושלם פגם כדי להגיע מעבר ליופי. הפגמים התרבותיים האלה מקלים עלינו, מניחים לנו לחמוק מעט מהכמיהה למושלם.

DSCN5523L

DSCN8384Lבחצרות האחוריות נחשפים חמרי הגלם של החיים. אני רואה בחפצים המושלכים כאן, מאובקים, מחלידים ועזובים לנפשם ייצוג חומרי לכל הדברים שהייתי, שרציתי להיות, המשימות שלא סיימתי, התקוות שנכזבו, הדברים שלא החלטתי לאן הם שייכים. השברים הלא מאוחים מקבלים כאן צורה. הבבואה הזאת, כמו אמת נאמרת, מרגיעה אותי, ואפילו מנחמת כמו פיסת קרקע הנגלית מבעד למבול, מנוח לכף רגלה של היונה.

DSCN8597L

DSCN7964Lכמו המילים הנוראות-נפלאות, הבהירות כל כך כל כך בשירו של אבידן יפוי כח:
"מה שמצדיק יותר מכל
את הבדידות, את היאוש הגדול,
את הנשיאה המוזרה בעול
הבדידות הגדולה והיאוש הגדול,
היא העובדה הפשוטה, החותכת,
שאין לנו בעצם לאן ללכת."

אני אוהבת את צד התפר, תמיד יותר אהבתי סקיצות מציורים גמורים. נוח לי שם מאחור עם הפַטינה של הזמן. החלודה והזמן יוצרים יופי, ככה העיניים שלי רואות עכשיו. האגביות של הצורות היא מרגוע לעין ולי. אין צורך להתהדר, אפשר פשוט להתרווח,  לשים רגלים על השולחן, בין חברים. להניח לתפרים להיפרם קצת, לסדקים להתגלות

דרך הסדק הזה שהאור חודר דרכו, כמו עליסה שנופלת לבור לארץ הפלאות, כמו ארון הבגדים שנפתח ומזמן לנו אריה, מכשפה והרפתקות מופלאות, כמו שביל האבנים הצהובות לארץ עוץ, אני נשאבת לארץ החצרות האחוריות.

DSCN0934L

DSCN8310Lנכנסתי דרך הסדק פנימה אל מולדת החצרות האחוריות שלי לעולם של פגימויות והשתקפויות שבורות ופה ושם גם פינות חמד נחבאות ורציתי להישאר.

כשהתחלתי את הבלוג חשבתי על קארבר, על מציאה מאוחרת של מולדת, על האפשרות המופלאה לשלוח לעצמי גלויה משם – לצלם תמונות ולשמור. עכשיו אחרי המון שיטוטי חצרות אני יודעת עוד משהו – החצרות הן מין דיוקן עצמי, יומן סקיצות מיידי, תרצו סוג של אוטוביוגרפיה.

DSCN4542LDSCN7311הבת שלי אומרת לי: תכתבי מה שאת מתכוונת. אני יודעת ומתקשה להגיד. כמו הגוף שלי, קיים, אבל לא בהכרח אשמח לראותו משתקף במראה. עדיף לחוש אותו. לכתוב את הדברים חשופים זה קצת כמו להתפשט, ככה בצהרי היום, באיילון, נניח. והמשפט הזה, הפשוט לכאורה, של אפרתי משמש לי מגדלור ומצפן, מנחה אותי להיזהר מהחשק למרק קצת את הדברים, לצחצח אותם.
כאן בשבילי הוא המקום. ואולי אלו הן המילים:
אין שלם מלב שבור; אין זעקה גדולה מהדממה, אין ישר מסולם עקום.
(מנחם מנדל מקוצק)

DSCN0675L

 

20 מחשבות על “תכתבי מה שאת מתכוונת

  1. פרחים שמאחרים
    צומחים מבעד חורים של קיר בגן
    נצבעים עם הגשם
    לאיטם
    בצבעי הסוואה
    אדומים וורודים זוהרים.

    פרחים שמאחרים
    נפתחים לאיטם
    בתוך אפלולית הגינה
    אל תוך יד מושטה
    מלאי טל ואולי אהבה.

    פרחים שמאחרים
    מגלים את עצמם
    בתוך צנצנת זכוכית במטבח
    עם מים פושרים ומעט אקונומיקה
    ומחזיקים ומחזיקים ומחזיקים.

  2. דורית הנהדרת. כרגיל משאירה מקום לפעימת הלב לתקתק כל הלילה, לחשוב עליך ועל עולמך הקסום.

  3. דוריתי כתבת וצילמת מושלם על אי המושלמות. ותאמרי לאפרת שלאמא עשירה כאמה הכי לא פשוט זה לכתוב בפשטות את מה שהיא מתכוונת – עשית זאת בפשטות ענקית

  4. אהבתי מאד. אחשוב קצת ואכתוב לך מחר מחרתיים עוד שלושה ימים.
    מלאונרד כהן לא כל כך אכפת לי פתאום, אהבתי מאד את שתי תמונות הסיום שהם בסדר ובמיקום הנכון. אבל אכתוב עוד כמה ימים.

  5. אז ככה, שוב את מעבירה אותי להודו, או ליתר דיוק ל"קרקע לא מוכרת" של ג'ומפה להירי:
    "בסופו של דבר, אלה חיי אדם: כמה צלחות, מסרק אהוב, זוג נעלי בית, שרשרת חרוזים".
    יופי של צילומים,ותענוג לקרוא.

  6. אוהבת מאד את הבלוג כולו, דורית, ובמיוחד את הפוסט הנוכחי. השילוב שבין הטקסט והצילום הוא מפעים נפש. חגיגה אמיתית שיכולה לבוא רק מהחצר האחורית.

  7. דורית היקרה, זה מקסים!!
    התפעמתי, התרגשתי ואהבתי!. את המילים, את הכישרון לצרפן יחד, את הצילומים המהממים, את הרגישות, ואת האזכור של אפרת ביתך.
    פעם ראשונה שלי פה, ואני מתכוונת לשוב ולבקר
    [מזמינה אותך לחצרות האחוריים בירושלים]
    רינת

    • תודה רינת יקרה, איזה יופי לפגוש אותם כאן, אשמח מאוד אם תבקרי ותצטרפי לשיטוטים שלי
      וכן, בהחלט רוצה לגלות גם בחצרות הירושלמיות (יש לי אחת בבלוג כבר) נפלאות.

  8. היי דורית, מלכת הסדקים והפינות הנבוכות של החיים . אוהבת מאוד את הכניסות והיציאות שלך דרכם של מלים וצילומים. אוהבת במיוחד את הנעל הזהובה מין סינדרלה שנשכחה בחצרות האחוריות . תודה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s