ירוק פתאומי

לאמא שלי, גילה

החורף בתל אביב קצר ונפלא כנעורים עצמם. הכל נראה אפשרי כשנעלמת הצחיחות הקיצית. הקרקע  שכמהה כל חודשי הקיץ, נמלאת פתאום שמחה ובחצרות האדמה נפתחת, נענית לגשם ומצמיחה פלומת חורף ירוקה ואופטימית. השידפון נשכח, הירוק מפציע מהקרקע הנטושה למחצה, בוקע מנקיקים ומבין אבני המדרכת, צומח מתוך גדרות אבן, לא מחכה להזמנה, לא שתול, לא מוגן, לא מטופח, פורץ דרך. השטיח הירוק  עסיסי, נטול בושה, רענן צעיר וחדש מתרחב ובוהק בשמש הזוהרת של החורף התל אביבי.

DSCN6936Lכאן בחצרות האחוריות אני מגלה מחדש את עונות השנה, חוזרת לתמימות הקריאה בספרי הלימוד של בית הספר העממי. הטבע מתערבב בשאריות שלנו, ממלא את החפצים הנטושים בנעורים, נותן לנו מתנת חינם אחרי הגשם הראשון. החצרות נשטפות בצבע ירוק, נצבעות חגיגיות בעיטורי עלים, שמרהיבים לקשט הכל בלי משוא פנים – מכסי ביוב, ברזים ושעוני מים , בדלי סיגריות, כל מה שמונח, שהיה ונשכח.

DSCN3101LDSCN7960L

DSCN4963Lממש עכשיו בכל העיר, בכל פינה כמו נדברו ביניהם עולים הירוקים מכל הסוגים שלובי עלים, ומטפסים הלאה הלאה כמו קוראים זה לזה: לצאת-לצאת-לבקוע-להיות. הפלומה הראשונית הרכה צומחת והופכת לגל ירוק, אמיץ, נוכֵח, מתעצם, המשנה את פני העיר. כאן בחצרות האחוריות של העיר נזכרת במשפט שאמרה לי בתי כשהתחלתי לכתוב את הבלוג: "יש לך גם אג'נדה חברתית, הרי".
DSCN9045L

מחאה חברתית, 2011, צילום: רפי מן

מחאה חברתית, 2011, צילום: רפי מן

עוד מעט יהיו פרחים, עוד מעט ירהיבו הצבעים, עוד מעט משהו יבשיל אבל בינתיים הכל חדש, צעיר  ומלא תקווה, תינוקות אורבניים, גבעולים זקופים, גמישים ירוקים וטריים, מהירים לצמוח כאילו לא שמעו על קמילה מעולם.

DSCN3430Lוכשאני הולכת על השטיח הירוק הזה, על הטל הלח, לרגעים אני מרגישה שאפשר לא לחשוב על הקיץ המתקרב ככל שהירוק ממריא, ולחוש בפעימת העורקים איך העסיס מטפס לתוכי ומצמיח בי אומץ להעז את המבהיל והנפלא מכל – לרצות, לרצות בכל מאודי.

אני מאמין

21 מחשבות על “ירוק פתאומי

  1. הפעם התגובה תהיה מיידית וקצרה.די מדהים איך הירוק "הטבעי" הזה מרכך ומשפיע לטובה – נכנס לנפש כמו איזה ליטוף מוכר ומחזיר אותי לכרמל של ילדותי והגבעה הירוקה שלייד ביתי. מסע מהיר לנקודת זמן שלצערי כמוה לילדי העיר של היום כבר אין. חוץ מזה – שחקי שחקי תמיד היה מהשירים האהובים עלי גם במילותיו וגם כי דרכו למדנו את ההגיה הנכונה ואהבתי את שעורי יהודה דמינסקי שבעצמו יצא מאיזה ספר ועד היום לא יודע איזה. הורדתי את השיר עמ"נ לתת לו כבוד ולחלוק אותו עם מעט מחבריי שיטריחו את עצמם בגינו.

  2. מקסים דורית, כמו הנשמה היפה שבך… ותראי כמה כוח יש בצמחי הבר הללו לבקוע מכל בטון ולהציף בירוק כל שטח קרקע.

  3. דורית, כמו אימא גילה אני מאוהבת בחורף שלנו . לפעמים אני שומעת אנשים מתלוננים ואומרים החורף כל כך אפור, ואז אני תוהה מה להם ולמתנת ההתבוננות. הירוק שלך הוא כמו אריג של אסוציאציות והוא כל כך רענן.
    תודה!

    • תודה חמה דינה! מתנת ההתבוננות – כמה יפה אמרת. אני משתדלת לא לאבד אותה, והצילומים שלך מזכירים לי לחייך אל העולם בעיניים פקוחות. לחיי החורף!

  4. הפעם שיר חדש תשיר משוררת על היופי הירוק והאמיץ בחצרות האחוריות. תודה לך, יקרה, על לב מלא לבלוב חורפי ורענן, כי ברעות אאמין/ אאמין כי אמצא לב/ לב, תקוותי גם תקוותיו,/ יחוש אושר, יבין כאב.

  5. נקודת המבט, הרגישות האינסופית לצורה וצבע, הפיוטיות. דורית, את מרגשת בצילום ובמילים הנלוות. תודה לך.

    • תודה חנה יקרה, מרגשת. המבט שלך הטוב והמיטיב לראות מאפשר לי לנשום ולראות את השמים הגדולים ולנסות באומץ לצמוח אליהם. תודה

  6. עשית כבוד גדול למה שעינינו טחו לראות… טבע אורבני במלוא הדרו! אשרינו שזכינו בצבעי מילותייך ואשרייך שזכית בראייה טבעית חודרת טבע כהשראה פיוטית.

    • בחרתי להסיט את המבט מהדברים שבחזית, אלו שנחשבים חשובים. חשבתי שזה יהיה בודד. והנה, הנה יש לי מלווה בדרך הזאת, המביטה אחורה, למטה, לעבר מה שהמבט מדלג עליו בדרך כלל – נס!

  7. חורף בתל אביב משום מה תמיד נראה לי כמו מדרכות רטובות בעיקר ברחוב אבן גבירול. אולי משום ששם, בגשם אפשר ללכת מתחת לעמודים. אבל מה שאת כותבת עליו בצירופי מילים הולמים ביותר את מה שאני רואה, הוא ממש נכון. הפורץ דרך, העולים והווים. יש שיר "ירוק" של דילן תומאס אבל אני זוכרת אותו רק בערך. הנביטה כאג'נדה חברתית, כן. מוצא חן בעיני. אצל הסינים, דרך אגב, הירוק הוא הצבע של האביב, והרגש הוא – כעס. כעס ככוח לפרוץ. הכוח להצמיח חוטר מבעד לענפים הקפואים. זה כבר לא כל כך תל אביבי, אבל זה הרעיון. מאד מאד אהבתי את הצילומים. עם או בלי ירוק.
    וחוץ מזה, לא ממש הודתי לך לך הפורטרט הלירי של החצר שלנו.

    • כן, בהחלט מדרכות רטובות והיציאה שלי הבהולה בגשם הראשון לקנות מחברת אצל מודי, פשוט כדי להירטב
      וכן,יש בפריצה אפילו בתל אביב איזה כעס, יחד עם ההיענות והשמחה. בידח הם דוחפים החוצה.
      וזה הציטוט של של דילן תומאס
      The force that through the green fuse drives the flower
      Drives my green age; that blasts the roots of trees
      Is my destroyer
      . And I am dumb to tell the crooked rose
      My youth is bent by the same wintry fever.

      תןודה, על ההליכה המשותפת כאן, בגשם, בחצר הלירית שלך ובין המילים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s