"אחר שעה קלה, משאמרו שלום ותודה לכריסטוף רובין, חזרו פו וחזרזיר בדמדומי-הערב המופזים הביתה, שניהם מהרהרים ומחרישים.
בקומך בבוקר משנתך, פו – אמר לבסוף חזרזיר – מה אתה אומר לעצמך?
– מה יש לארוחת-הבוקר? – השיב פו – ואתה, חזרזיר, מה אתה אומר?
– אני אומר: מי יודע מה יתרחש היום.
פו הניע את ראשו מתוך הרהורים. – אותו דבר – אמר."
ככה נראית חברוּת בשבילי, כך גדלתי לראותה. שיחות חולין תוך כדי שיטוט ביומיום, הבנה בשתיקות שבין המילים, כשתחושת השותפות טווה את השוני לשמחה.
מתוך החיפוש הלילי אחרי החתולה שלי שנעלמה לבלי שוב, מצאתי בהפתעה ובהתרגשות את ארץ החצרות האחוריות שלי והתחלתי לשוטט בה. רק אז הבנתי שבעצם מירי, חברתי האהובה, נמצאת בשכנות קרובה, מציירת את החצרות והגנים – ממלכת הכווונת הטובות שלה.
לפעמים השיחות שלנו נראות לעין והופכות לשיחות-דימויים – מירי משתמשת בתצלום שלי כהשראה לציור. אנחנו שולחות מיילים הלוך ושוב ללא מילים. סוג של המהום-הרהור משותף.
מירי מזקקת יופי מתוך השברים והפגימות של צד התפר שאני מוצאת, רואה בין החפצים האבודים את הכוונות הטובות פורחות. כשהיא מסתכלת בצילומים שלי נפתח החיוך המופלא והנדיב שלה והיא אומרת: "כמה קשה לתחזק כוונות טובות" והיא באמת דולה אותן מתוך ההזנחה והמקריות של שטח ההפקר מתרגמת אותן לרישומים, למשיכות מכחול, ומלטשת אותן ליופי ולצבע.
גם מירי התאהבה ב"חצר הפלאים שלי" וצירה אותה בהמון ואריאציות. אני אוהבת ואריאציות, כמו הצעה לשיטוט
ביחד אנחנו יוצאות לטיול של שבת בחצרות הקרובות, היא מספרת לי על תגליות הילדות בדרך מבית הספר הביתה כשעברה בשבילים דרך החצרות האחוריות של השכונה, את הקסם של לראות את הדברים מעוד זוית, חבויה, פרטית ושונה. אני הולכת איתה ועדיין נחרדת לרגע, רואה בצל מאחורי שיח את עיניה הירוקות של חתולתי הפראית שנעלמה מזמן.
כבר שבת בצהרים. אחרי הסיור אנחנו מפטפטות – משתעשות בתהיה מי פו ומי פיגלט (שתינו שניהם) – ומתענגות על קפה ועוגה – פרשנות תל אביבית למשהו קטן, תה ולוג של דבש, שעובדים היטב נגד חלישות בלב, בלשונו של פו.
וכשאני נפרדת לשלום אני נזכרת בדף האחרון של פו הדב, זה ש"צבעתי" כשהייתי קטנטנה, חווה לרגע שוב את הפרידה ההיא שתמיד תמיד איכשהו חונקת לי קצת בגרון.
הללו את פו!
למירי פרנקל עשת יש אתר בו אפשר לראות את הציורים שלה
http://www.mirifrenkeleshet.com
וחנות למכירת הדפסים
https://www.etsy.com/shop/FloraArtPrintShop?ref=si_shop
בארץ החצרות האחוריות 
תודה לכן, דורית ומירי, על דו שיח מלא השראה בין כוונות למציאוּת, בין צד התפר הכאוב לנחמה ופיוס.
שאר הרוח המיוחד שלך דורית ואיזה יופי לראות אותו בכפילות בשתיים! חמוטל.
ללי יקירתי, את שם איתי תמיד, בכאוב ובמנחם, במשמח ובמפייס. וגם בשוטטות הזאת בחצרות האחוריות של עצמי ושל תל אביב, את תמיד אתי. תודה
כל כך כל כך יפה, משכר, ממש.
אבל,אני לא יכולה לומר, שבאיזשהו מקום,
לא חזיתי את ההתפתחות הזאת. החיבור בין שתיכן,
פשוט
מ ק ס י ם!
תודה, אילנה! איזהה כף לחלוק איתך
נו תגידי What's next?
עכשיו מגיעים לתחביר אחר- הרבה יותר מורכב.. לראות סוג של פרשנות אחרת גם לצילומים וגם לדיבור – שהיה בדרך ושישנו בטקסט. בחיים כמו בחיים – אני יכול "להחליק" ולהגיד: "נפלא" – אני יכול להגיד שחלק מתחבר לי באופן מידי וחלק לא מתחבר כל כך ובעקר אני צריך לחשוב – את מי לעזאזל זה מעניין הצורך שלי להגיב – כולל ציונים וכשהגעתי לכאן אני מבין שהמשפט – סייג לחוכמה שתיקה נכון מאד גם כשאני זוכר שלא במדוייק ציטוט חכם שאומר ששתיקה היא כל המילים שרצינו להגיד ולא אמרנו.
אוי
מאד יפה, אבל ממש, גם זו וגם זן.
ממש תודה, רחלי. מקווה שיצא לנו להיפגש בחצרות או במקום אחר
טובות השתיים . פשוט יפהפה. אותי ריגשתן.
חנהלה טובת המבט 🙂 תודה
יפים גם יפים
תודה תרצה 🙂
לדורית,
הגעתי לבלוג שלך ושל מירי ויה נעמה. אהבתי את הטיול במחיצתכן.
תודה דינה
הי דינה, כמה נעים שהצטרפת לשיטוט. תודה
איזה יופי.
גם אני משוטטת עם מצלמה, גם בחצרות אחוריים, אבל כבר הרבה פחות, ממש הרבה פחות, מעלה כאן פוסטים. ההידהוד של צילום ציור מקסים.
מחסנאית יקרה, איזה יופי שנפגשנו. קראתי בבלוג שלך וחשבתי – באמת, פגישה מופלאה. לא מעט קוי דמיון – השיטוט, השעות המוקדמות, פארק הירקון? הכלב, ואני, טוב, ממש אוהבת חתולים. אבל גם את מצלמת אותם לא מעט. והערפל שמתפוגג וניהיה אור בוקר וגם אני כמו שהיית שהתחלת עם מצלמה דיגיטלית הכי פשוטה. אז תדוה שבאת ולהתראות שוב!