תחרת עלים יבשים

לפעמים מתאהבים.

בדרך הביתה אחר הצהרים, כמעט הגעתי לרגע הזה של קפה ולחלוץ נעלים ו…עצרתי לרגע. הפיתוי של השביל אחורנית. פתאום ראיתי אותה, אהבה ממבט ראשון. צילמתי אותה, את החצר האחורית שגבה לחצר האחורית שעמדתי בה – חצר אחורית של חצר אחורית.

DSCN1832 Lמצאתי לי חצר פלאות – מופזת באור הורוד של אחר הצהרים, נגלית מבעד לוילון מלמלה של עלים וענפים, כמו העמוד הראשון של ספר הרפתקאות מופלא שקראתי בילדותי, דלת סתרים שנפתחת לי לראות את היופי הזה , החבוי. אור אחר הצהרים מזכיר לי את "שעה אחרונה" של לאה גולדברג :

היא תבוא במַגע  השקיעות הגדולות,
בברכת בדידותנו בָאוֹר.
עַד עמקוּ הימים כעיני איָלות
עם שלכת סתוִים על היאור"

DSCN1833 L"עַד נצא אל הגן, והשחר הקדים,
ולִבנו כָרע וישתוק
מול שלַות הפֵרות הבשלים, הכבדים,
היודעים את מותם כי מתוק."

חזרתי לחצר עם שחר, לראות אותה באור הכחול שאני כל כך אוהבת, דוממת.  היא מפנה לי לחי צוננת, החיוורון התכלתל שולח אותי ממנה והלאה. אני נסוגה… נומי לך עוד חצר פלאות.

DSCN2017 Lכמו געגוע לאהוב משכבר מבעד לחריצי הזמן, השביל הרמוס מסמן הבטחה כשאני עוברת ברחוב. כן, אני חוזרת לחצר הדלוקה באור הורוד-כתום של אחר הצהרים, יפה לך הסומק הזה בלחיים, זו השעה.

DSCN1824 Lרציתי להכיר אותה עוד. לגעת מקרוב. הלכתי מעבר לפינה לרחוב המקביל ונכנסתי בשקט בשקט לחצר הפלאית עצמה. החתולה חומקת, הלב דופק, שלא יישמעו צעדי, אין לי תשובה מוכנה לשאלה: "מה לעזאזל את עושה כאן?"
חשופה ללא מלמלה וללא תחרה, חצר.

DSCN1865 Lפג הקסם? כמעט

DSCN1858 LDSCN1864 Lלא, לא ממש. עדיין אני בפיתחה של דלת סתרים לארץ לא נודעת, ממש כאן מאחורי הבית. ומחכים לי בה מריצה וסוס נדנדה לשאתני הרחק מכאן מעבר לקשת.

ימים עברו. אולי חדשים. עברתי על אלפי צילומים כשהחלטתי לכתוב את הבלוג.  והמבט שלי שב לחצר הפלאים שלי, מבעד לזמן הוצפתי געגוע. חזרתי אליה בדרך הביתה מהעבודה, קצת מהוססת, נזכרת בטעם המר של אכזבה ממפגש עם אהבה ישנה…

DSCN1819 Lמבעד לוילון ירוק של צמחי החורף חסרי הרסן ומלמלת ענפים שיבשו מקיץ שעבר היא נגלתה – עמדתי שם אסירת תודה  וחייכתי לעצמי – פח אשפה, כיסא נטוש ומגבת ורודה ואותה הבטחה של פלאי פלאים.

DSCN1830 Lיש אהבות שמחות!

19 מחשבות על “תחרת עלים יבשים

  1. אני גם חושבת כל הזמן "הלוואי שהיא תיקח אותי איתה" וגם המתח שאינו מרפה שמא יקרה אסון…ואז את מסיימת בנימה אופטימית כל כך. יפה.

    • גיורא, איזו נחת יש בפגישה איתך כאן. התרגשות. זכורה לי לטוב עוד פגישה וירטואלית שכללה בוגנוויליה בוערת בורוד. ממשיכה תמיד לצפות לשירים שלך.

  2. ממש כמו אז, לפני לא כל כך הרבה,כשחיכיתי בקוצר רוח,
    לפרק הבא, בסיפור בהמשכים,
    ב"הארץ שלנו" או ב"דבר לילדים",
    אני מחכה גם עכשיו,
    לעוד פרק
    מעלילותייך בחצרות האחוריות…
    איזה יופי!

  3. חג שמח!
    [אגב, רק אצלי עכשיו חצות?!
    מאיפה הסדרן של התגובות,"לוקח" את השעה?]
    לילה טוב!

  4. שוב אהבתי, גם את הרעיון, גם את הצילומים וגם את הטקסט שלוקח אותך למסע ובזמן וגם מחזיר אותי למחוזות ילדותי שבהן נוף כזה היה חלק מנחלת היום יום ומפיתוח עולם הדמיון

  5. אני מתאהבת בטיולים האלה שאת לוקחת אותי איתך, מראה לי חלק מנשמתך ומחלומותייך ואני רוצה עוד, לחוות דרכך את עולם הפלאות שלך ורק שלך.

  6. מתאהבים, כן, כן, גם אחרי עשרות שנות היכרות, בקסם ההתבוננות הכתובה והחזותית שלך, אהובתי.

  7. יפה ומיוחד. סוג של אמת וכנות של הפנים הלא מאופרות ושאינן ניראות במראה.
    לפני שנים מספר בנסיעה ברכבת מתל אביב לחיפה, אמא שלי תיארה את הנסיעה כ"..טיול בחצר האחורית של המדינה…"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s